בתוך המסתורין של קלפי הארקנה הגדולה, שבעת הקלפים האחרונים מציתים בנו שאלות על מהותם ומשמעותם. השטן, המגדל, הכוכב, הירח, השמש, יום הדין והעולם – מהו הסיפור שהם מספרים לנו? ככל שניסיתי לפענח את מהות הסדר של הקלפים האלה, כך נתקלתי בסתירות ובחוסר הבנה.
מהו ההיגיון שמאחורי הכוכב, הירח והשמש? ניסיתי להשוות את הסדר הזה לתורות אזוטריות שונות, להשפעות פלנטריות, ואפילו לתיאוריות שונות הקשורות בתפתחות האדם, אך ניסיונות אלו העלו חרס.
נתקלתי בדיונים ברחבי הרשת שעסקו באותו נושא, שהציעו כי ייתכן והסדר של הקלפים שונה במהלך ההיסטוריה, אולי בכוונה או שלא, או כי קלפים הושמטו. תאוריות אלו, גם אם מעניינות, לא הצליחו לספק תשובות מוחלטות, אלא רק העלו שאלות נוספות.
כך או כך, שאלת סדר הקלפים הוזנחה, וחיי הובילו אותי אל נושאים אחרים ופחות קשורים לטארוט.
אך במבט לאחור, תקופה זו סיפקה לי תשובות רבות הקשורות ישירות אל קלפי הטארוט.
ולאחר זמן מה, התגבשה גם תשובה העונה על משמעות סדר שבע הקלפים האחרונים בארקנה הגדולה:
1. קלף השטן
2. קלף המגדל
3. קלף הכוכב
4. קלף ירח
5. קלף שמש
6. קלף יום הדין
7. קלף העולם
כדי להעמיק בהבנת סדר שבעת הקלפים, אפנה לדברי החוכמה של אפלטון, אשר על אף שהושפעו מתרבויות עתיקות יותר, ניסח אותם בצורה מופלאה. בואו נצלול למשל המערה של אפלטון, שמציע תובנות מרתקות על הדמיון בינו לבין סדר שבעת הקלפים.
משל המערה מתאר את מצב האדם והאפשרויות להתפתחותו. הוא מציג את הדילמה בין החיים על פני האדמה לבין מסע הנשמה מעלה, תוך הדגשת הקשיים שבדרך. כמו בקלפים, המשל מתאר מסע מאתגר.
במשל המערה, אפלטון מצייר תמונה מחפירה של מצב האנושות. בני האדם מוצגים כאסירים הכבולים בשרשראות לשוקיהם וצווארם, כשהם חיים בתנאים תת אנושיים בחשכה מתחת לאדמה במערה. הללו אינם מסוגלים לנוע או לסובב את ראשם ולראות את האמת שמעבר להם. האור היחיד שמאיר את המערה מגיע מאש בוערת הנמצאת מאחוריהם, על קרקע מוגבהת.
בקלף הראשון בשביעייה האחרונה, 'השטן', ניתן למצוא דמיון עמוק ומשמעותי בין המתואר במשל המערה לבין המצויר על הקלף. קלף זה, במיוחד בגרסת קלפי ריידר, מציג בפנינו גבר ואישה הכבולים בשרשראות, בדומה לאסירים הכבולים במערה של אפלטון.
הדמויות בקלף אינן אנושיות לחלוטין, מה שמדגיש שזהו אינו מצבם הטבעי של בני האדם. מאחוריהם יושבת דמות השטן/שד, המחזיקה בלפיד – האור היחיד שמאיר את המערה.
בין האש לבין האסירים הכבולים במערה ניצבת חומה, שלאורכה מהלכים אנשים הנושאים בידיהם כלים ופסלים מגוונים. פסלים אלו בולטים מעל החומה, וצלליהם נופלים על הקיר שמול האסירים. האנשים הנושאים את הפסלים דרך הטבע משמיעים קולות שונים, והאסירים, שכבר שמילדותם אינם מכירים מציאות אחרת, מאמינים שהצללים הללו הם המציאות האמיתית, ושאותם קולות שייכים לצללים עצמם.
האש היא מקור האור היחיד שמאיר את הדמויות המטילות צללים על הקיר שמולם, והקולות שמשמיעים נושאי הפסלים מעניקים לאסירים את כל הגירויים שהם מכירים. בהיותם כבולים, ללא יכולת לזוז או לסובב את ראשם ולראות מעבר לצללים, הם בטוחים שהצללים והקולות הללו מהווים את עולמם האמיתי.
המצב הזה משקף את האשליות והמגבלות שמונעות מאיתנו לראות את האמת. בדיוק כפי שקלף 'השטן' מציג דמויות כבולות, כך גם משל המערה מציג את השבי האינטלקטואלי והרוחני שבו אנו נתונים. זהו מסר חזק על הצורך להשתחרר מהכבלים ולחפש אחר האור האמיתי, את ההבנה שמעבר לאשליות, ולחתור אל עבר הגילוי העצמי וההגשמה.
הקיום המתואר במשל המערה מקביל במידה רבה למצב האנושות במציאות. החיים על פני האדמה, כמו חיי האסירים בתוך המערה, מוגבלים על ידי תפיסות ואשליות. האש העלובה המאירה את המערה משולה לשמש שלנו, והחיים שאנו חווים באמצעות חמשת החושים הם אך צללים והדים של האמת.
בשלב הבא במשל, משחררים אסיר אחד מכבליו ומכריחים אותו לעמוד ולצעוד לכיוון האש. כאן נשאלת השאלה: כיצד יגיב אותו אדם למצב החדש והבלתי מוכר?
בראשית דרכו, אותו אסיר משוחרר יהיה מבוהל ומבולבל לחלוטין. המראות החדשים והמאמצים הפיזיים והנפשיים שנכפו עליו עשויים להיראות לו כמשימה מבהילה ומעיקה. האור המסנוור של האש וניצוצותיה יצרבו את עיניו שכה הורגלו לחשכה, והמפגש עם הפסלים, שאת צלליהם ראה כל חייו, עלול להיראות בעיניו כשיגעון מוחלט.
האדם יצטרך זמן להתרגל למציאות החדשה, להתחזק פיזית כדי ללכת ביציבות, ולהכיר בכך שהצללים היו רק אשליה. ייתכן שיחפוץ לשוב למקומו הישן, למראות שהכיר ושנראו לו ברורים והגיוניים הרבה יותר מהמציאות החדשה והמורכבת שנחשפה בפניו.
אך במקרה זה, לאסיר אין ברירה. יד נעלמה מושכת אותו בכוח במעלה העליה הקשה והתלולה, מובילה אותו לעבר פתח המערה אל אור השמש המסנוור.
בנקודה זו אנו עוברים אל הקלף הבא – 'המגדל'. הברק המכה במגדל וממוטת אותו מסמל זעזוע עוצמתי; שבירה של מה שכבר היה קיים, של צורת חיים מוכרת, הרגלים, תפיסות, הבנות ואפילו שקרים שהתקבעו. מכת הברק מגיעה ממקור חיצוני, שכן האדם בעצמו לא יכול ליצור זעזוע כזה. זהו כוח חיצוני שמחולל שינוי, בדיוק כפי שבמשל המערה ישנו כוח חיצוני שמשחרר את האדם, מכריח אותו לשנות את דפוסי חייו ולראות את המציאות כפי שהיא.
בסופו של דבר, בעזרת מאמצים רבים ותמיכת אותו כוח חיצוני, מצליח האסיר להגיע אל פתח המערה ולהיחשף לאורה הבוהק של השמש. עיניו, שכה התרגלו לחשכת המערה, כעת מוצפות באור היום המסנוור, מה שגורם לו לתחושת עיוורון.
לכן, חשוב להוביל את האסיר המשתחרר אל מחוץ למערה בהדרגה, כדי לאפשר לו להסתגל לעוצמת האור החדשה. בתחילה, נוביל אותו בלילה לאור הכוכבים, ונאפשר לו להתבונן רק בצללים ובהשתקפויות על פני המים. עם הזמן, כשהעיניים יתרגלו לעוצמת האור הזו, נאפשר לו להתבונן בסביבה כפי שהיא, ואפילו להרים את מבטו אל הכוכבים.
קלף 'הכוכב' משקף את התהליך הזה. דמות המתבוננת בברכת מים, מוקפת בכוכבים, מייצגת את שלב ההסתגלות הראשונית לאור עדין ורגוע.
בהמשך, נחשוף את הדמות לאור חזק יותר, אורו המסתורי של הירח, המיוצג בקלף 'הירח'. זהו שלב נוסף של התקדמות והסתגלות, המביא את האדם להתמודד עם תחושות ומראות חדשים, אך עדיין רכים יחסית.
לבסוף, כאשר יהיה מוכן, נוביל אותו גם לאור השמש הבוהק, המייצג את ההבנה המלאה וההתגלות של האמת. הקלף 'השמש' מסמל את השלב הזה, שבו האדם מגיע לתובנה עמוקה ולחוויה של הארה ושחרור מוחלט.
למה זה דומה? כאשר מדובר בהתפתחות האדם, הרי שיש צורך בעבודה הדרגתית, במקרה ויחשף האדם לדבר מה שאינו מוכן אליו, הדבר אלול לגרום לנזק, בדיוק כפי שאור השמש מעוור את האדם בהתחלה. לכן יש צורך בשלבים, בהתחלה יש לחשוף אותו לאור חלש – אור הכוכבים, לאחר מכן לאור חזק יותר – אור הירח, ובסוף גם לאורה של השמש. כמובן שרק כוח חיצוני – מדריך מוסמך יכול להבין מה יכול להזיק וכיצד יש לנהוג באדם זה.
כרגע אני מתייחס יותר לסדר הקלפים, ולא אתייחס לכל שאר הפרטים המופיעים על הקלפים האלה. בדרך כלל הם מתארים את הקשיים של כל שלב ושלב.
כעת, כאשר נמצא האדם מחוץ למערה, ומתפקד גם באור היום, נשאלת עוד שאלה.
כאשר ייזכר בימים, בהם שהה במערה ואת החוכמה דשם ואת חבריו לכלא, האם יראה אותו האדם את עצמו מאושר בשל שינוי מצבו ומעמדו וירחם על חבריו האסירים?
אם באותם הימים הוא וחבריו האסירים, כיבדו העריכו ונהגו בשבחים באלו שראו ראייה חדה יותר את הצללים שעברו על פניהם והטיבו לזכור איזה צל בא לפני ואיזה צל בא אחרי, ואילו צללים באו בעת ובעונה אחת, וניבאו מתוך כך את העתיד לבוא נבואה נכונה ביותר – האם ישתוקק איש זה לכיבודים ושבחים אלו?
כמובן שהתשובה לא מאחרת לבוא, גם במשל וגם על גבי הקלף הבא – יום הדין.
כמובן שהאדם הנמצא כעת מעל המערה, מבין מה היה מצבו בעבר ומבין עד כמה מצבו השתפר, הוא לא ירצה לחזור להיות אסיר כבול במערה החשוכה. אך כן, הוא ירד אליה שוב כדי לעזור לחבריו! יש שיגידו בגלל החמלה, ויש שיגידו שרק כך הוא יכול להמשיך ולהתפתח, לאמור: אם ברצונך לעלות לשלב הבא, עליך להעמיד אחר על השלב עליו אתה נמצא כעת. ואחרים יגידו שאין כאן סתירה, והחמלה לא סותרת את הרצון להמשיך להתפתח.
על קלף יום הדין, אנו רואים את האדם חוזר אל המערה, בדמות מלאך ותוקע בחצוצרה המעירה את האסירים הנמצאים בה – האנושות הרדומה הלא מודעת למצבה הקשה.
ישנה סברה, שהאיש יודע, שאם ירד חזרה למערה הוא יתקבל שלא בשמחה. יהיו אולי כאלה שיבינו אותו אך רבים אחרים ייבהלו מרעיונותיו, בדיוק כפי שהוא נבהל והתבלבל, כאשר התחיל את דרכו אל מחוץ המערה. אותם אנשים עלולים לפגוע בו ולהאשים אותו בהאשמות שב.
אדם שהתרגל לאור השמש, וכבר לא רגיל לחשכה שבמערה, יחשב ע"י אותם בני אדם לצחוק.
ואם יצטרך שוב להתחרות עם חבריו האסירים בתחרות הצללים, בטרם ירגיל עיניו לחשכה, הרי שיהיה לצחוק, והאסירים יאמרו עליו שחזר מעלייתו למעלה בעיניים מקולקלות ושמשום כך הניסיון להגיע למעלה לא כדאי.
כך או כך, התגובה של אותם אסירים כבר לא תשנה, המאמץ האחרון של אותו אדם לעזור ולהעיר את חבריו, ישחרר אותו אל שלב ההתפתוח האחרון על עולם זה – קלף 'העולם'.
ממליץ בחום, לקרוא את המקור.
"כתבי אפלטון"
בתרגום לעברית
כרך שני / ספר ז' ע"מ 421
