כבר שנים שאני נחשף לדעות מגוונות ולעיתים מנוגדות בכל הנוגע לסיכונים הכרוכים בהקרנה אסטרלית. ישנם כאלה שמאמינים בלב שלם שאין בה כל סכנה, בעוד אחרים מתנגדים בתוקף לכל עיסוק בתחום זה ללא הנחיה מקצועית.
לאחר שצברתי ניסיון רב, אני מרגיש צורך עז להזהיר אתכם, הקוראים היקרים. עבור רבים, עיסוק בהקרנה אסטרלית עלול להיות מסוכן ולא בריא, במיוחד ללא הדרכה ממומחה מיומן. אמנם ישנם אנשים שיכולים לחוות אותה ללא חשש, אך אין לנו דרך לדעת לאיזו קבוצה אנחנו משתייכים.
חשוב להדגיש שהחוויה עשויה להיות מפחידה במיוחד. התחושות במהלך ההקרנה האסטרלית הן מציאותיות להפליא, לא פחות מאלו שאנו חווים ביום-יום. המוח שלנו יפרש את החוויה כמשהו חדש ולא מוכר, וכל שלב במסע הזה עשוי להוביל אותנו לעבר הבלתי נודע. חוסר הוודאות הזה עלול לעורר פחד ואפילו קיפאון בקרב חלק מהאנשים.
וכעת, לאחר שקראתם את ההקדמה הזו ואם אתם עדיין מעוניינים להמשיך ולחקור את הנושא, אשתדל לפרט ככל שניתן את הידוע לי על ההקרנה האסטרלית. אין בכוונתי להיכנס לדיון הממושך בין האסכולות השונות שמציגות נקודות מבט מנוגדות לגבי הגוף האסטרלי, משום שאין לי יכולת לתמוך באופן מוחלט באף אחת מהן.
אחת הדעות הנפוצות יותר גורסת כי הגוף האסטרלי מורכב מחומרים עדינים יותר מגופינו הפיזי והאתרי. הוא קיים בשלמותו, ואפילו מקרין בלילות למישורים אסטרליים, שבהם הוא נטען באנרגיה הדרושה לו. בעת יקיצת הגוף הפיזי, הוא חוזר אליו.
מנגד, הדעה הפחות מקובלת טוענת שהגוף האסטרלי אינו באמת קיים. לפי גישה זו, ישנו חומר או אנרגיה אסטרלית, שממנה ניתן ליצור גוף אסטרלי רק בעבודה רוחנית מאומצת ובהשגחה צמודה של מורה. לפי דעה זו, כל החוויות האסטרליות שהאדם חווה הן למעשה משחק חסר אחריות באותו חומר אסטרלי או דמיון ותו לא.
לכן, אם נבחר להמשיך ולחקור, נצטרך לקבל את התאוריה הראשונה כהנחת יסוד.
קיימות מגוון שיטות מרתקות שיכולות לסייע לנו להגיע למצב שבו הגוף האסטרלי שלנו יוצא מגופנו הפיזי. אשתף אתכם בשיטה אחת שאינה דורשת תרגול פיזי או אגרסיבי, אלא מסתמכת על כוח ההתבוננות בלבד.
המטרה בתרגול הזה היא להתבונן בעצמנו בעת ההירדמות. כדי לחדד את כושר ההתבוננות, נתחיל בכך בזמן הערות שלנו. המטרה הראשונית היא לחזק את אותו חלק בנו שאחראי על ההתבוננות, לו נקרא "המתבונן".
אז על מה עלינו להתבונן? ישנם כמה דברים שניתן להתמקד בהם, והדגש כאן הוא על המחשבות, חלומות בהקיץ והדמיון. אין זו משימה פשוטה כפי שהיא נשמעת. בתחילת הניסיונות, נצליח לראות את מחשבותינו לזמן קצר בלבד, ולאחר מספר שניות של מאמץ, נמצא את עצמנו נסחפים בדמיון או במחשבות ללא רסן, ללא שמישהו מתבונן בהן.
האתגר אינו רק בכך שההתבוננות במחשבות למשך זמן ארוך היא קשה ואולי בלתי אפשרית, אלא גם בכך שלעתים נשכח את מטרתנו להתבונן. ימים רבים יכולים לחלוף עד שניזכר בה שוב. כאשר ננסה להתבונן בזמן השינה, נגלה מצב דומה: בדרך כלל נירדם לפני שהספקנו להתבונן, ולעתים נשכח את כל העניין.
אז מה עלינו לעשות כדי לקדם את מטרתנו?
כדי להתקרב למטרתנו ולהישאר ממוקדים בהתבוננות וביציאה מהגוף, אפשר לחשוף את עצמנו להשפעות מעודדות שיסייעו לנו לזכור את המטרה. הנה כמה דרכים לעשות זאת:
1. התחברות לקהילה: לחפש וליצור קשר עם אנשים החולקים את אותה התעניינות ומטרה. התמיכה וההשראה מקבוצה שותפה יכולה להיות משמעותית.
2. קריאה והעמקה: לקרוא ספרים ומאמרים בנושא. הידע שנצבור יעמיק את הבנתנו ויחזק את המוטיבציה שלנו.
3. תזכורות ויזואליות: לשים בחדר חפץ בולט שיזכיר לנו להתבונן בעצמנו בכל פעם שנראה אותו. זה יכול להיות פריט אמנותי או חפץ שמשמעותו מיוחדת עבורנו.
4. אזעקות ותזכורות: להגדיר שעון שיצלצל מדי פעם כדי להזכיר לנו לנסות להתבונן.
5. תחושת אי-נוחות מועילה: אפשרות נוספת, אם כי לא לכל אחד, היא לשים אבן קטנה בנעל. היא תזכיר לנו את מטרתנו בכל צעד ושעל, אך יש להיזהר לא להתרגל גם אליה.
החשוב הוא להיות יצירתיים ולגוון את הגירויים. כוחו של הרגל חזק, ואם נתרגל לתזכורת מסוימת, היא תאבד את השפעתה. עלינו להחליף את הגירויים הישנים בחדשים באופן קבוע כדי לשמור על המודעות והמיקוד במטרותינו.
בשלב הזה, כל התרגולים שאנו מבצעים מתמקדים במצב הערות בלבד, ואינם מתייחסים עדיין למצב השינה שלנו. לאחר שהקפנו את עצמנו באנשים ובגירויים שונים שמזכירים לנו להתבונן, נתחיל ליישם את ההתבוננות במחשבותינו בכל פעם שנזכור לעשות זאת.
ננסה לזהות את המחשבות החולפות במהירות, את אלו המתנהלות במוחנו באופן אוטומטי וללא מאמץ, וכמובן את הדמיון שלנו. בכל הזדמנות, נשאף להאריך את משך ההתבוננות ולהגביר את תדירותה במהלך היום. ככל שנתמיד, כך ההתבוננות תהפוך לקלה וטבעית יותר, כמו שריר שמתחזק מאימון מתמשך או כצייר שמשפר את כישוריו באמצעות תרגול רב.
את עקרון התרגול והאימון בוודאי כבר הבנתם. עתה, ברצוני לשתף בטכניקה ייחודית שיכולה לסייע לנו עוד יותר בתהליך ההתבוננות…
לתרגול הזה נזדקק למקום שקט ומבודד הרחק מאנשים והסחות דעת. חוף ים מבודד יכול להיות מושלם, אך גם חדר שקט יספיק. נלבש בגדים נוחים ורחבים שלא יפריעו לנו בזמן התרגיל, ועדיף שנהיה כמה שעות אחרי ארוחה. נשב בתנוחה מזרחית או ישיבת לוטוס, ואם זה לא נוח, אפשר גם לשבת על כיסא. נתחיל בתהליך שחרור השרירים המכווצים שלנו.
ראשית, נתמקד בכפות הרגליים: נכווץ את אצבעות הרגליים ונשחרר. לאחר מספר כיווצים ושחרורים, נמשיך לקרסוליים, וחוזר חלילה על כל הגוף עד שנגיע לפנים ולראש. בפנים ישנם שרירים שמכווצים רוב הזמן מבלי שנשים לב לכך, כמו העיניים, השפתיים והלסת. נמשיך בכיווץ ושחרור גם של השרירים הללו, ובסיום נפתח את הפה ונמתח את השפתיים לכיוונים שונים. ניתן גם לכווץ את קדקוד הראש בכיווצים קטנים ומהירים.
אם במהלך השחרור תרגישו שישנו שריר מכווץ שאין לכם גישה אליו, המשיכו בתרגול ורק לאחר סיום, נסו לדמיין את אותו שריר בעיני רוחכם. הפנו אליו את כל תשומת הלב, נסו לחוש אותו. לאחר ריכוז קצר, תרגישו חימום באזור ולאחר מכן גם עקצוץ. המשיכו להתרכז בו כל עוד אתם יכולים. תגלו שיש בידכם לשלוט גם באזור זה בגופכם, ותוכלו לכווץ ולשחרר אותו גם.
כעת, כשאתם רפויים ורגועים, עיצמו את עיניכם ונשמו בטבעיות למשך מספר דקות. הפנו את תשומת הלב למחשבות ונסו לעצור אותן. עצירת המחשבות היא תרגיל מצוין, אך כאן ננסה אותה רק כדי להבין עד כמה ראשנו מלא במחשבות ודמיון. לאחר זמן מה, תשימו לב שישנן מחשבות צעקניות ושקטות, גלויות וניסתרות, כולן מנוהלות מעצמן. כל גירוי קטן עלול לייצר תגובה של מאות מחשבות מבולבלות.
דוגמה אישית: באחת הפעמים שבהן תרגלתי את התרגיל הזה, עלתה בי מחשבה על גבינה מופלאה שטעמתי באותו היום. הטעם היה נפלא, אך מה שבלט עוד יותר היה הריח החזק שלה. תוך כדי התרגול, הבחנתי במחשבה שמתמקדת בסירחון של הגבינה. הפניתי את תשומת ליבי לאותה מחשבה והתחלתי לעקוב אחר התפתחותה.
הריח המיוחד של הגבינה הוביל אותי בצורה אסוציאטיבית לריח של גרביים לא נקיות, ומשם המשכתי לרגליים. הרגליים הובילו אותי לחשוב על יין, שנסחט מענבים באמצעות מעיכה ודריכה, ויין משובח הזכיר לי שוב את הגבינה… הרי ידוע שיין טוב וגבינה מצוינת הם כמו כפפה ליד! כך, בתוך שניות, מחשבה אחת הובילה לשרשרת של תגובות מחשבתיות מלאות דמיון.
נחזור לתרגיל: אחרי שראינו את מגוון המחשבות, החלומות והדמיון שבראשנו, ננסה לגלוש על גלים אלו במקום לטבוע בהם. נעבור בין כל המהומה, נצוד מחשבה שמופיעה מעצמה ונעקוב אחריה. לאחר שתתפוגג, נחשוב עליה שוב, הפעם בצורה מודעת וממוקדת. נחזור על התרגיל עם מחשבות שונות במשך כ-10 דקות.
כדי להבהיר את התרגיל יותר, דמיינו את עצמכם כמסך טלוויזיה. מדי מספר שניות מופיעה עליו תמונה שמתחלפת, צליל או תמונה עם צליל, או אפילו רצף שלם של תמונות המלוות בצלילים, רעיונות ודיאלוגים. זהו מוחכם המלא במחשבות ובדמיון. נסו להביט באותם המראות. אם הם נעלמים ברגע שאתם מפנים אליהם את תשומת הלב, המתינו שנייה לצרור חדש של מחשבות. לאחר שהתמקדתם בתמונה, צליל או סרטון, הביטו בהם בלבד. לאחר התפוגגותם, העלו אותם שוב בדמיונכם על אותו מסך טלוויזיה, והיו מרוכזים בזמן שאתם משחזרים את המחשבה מחדש.
תרגלו את התרגיל הזה מדי יום ונסו להאריך את זמן התרגול בכל יום. במקביל, התבוננו במחשבותיכם בכל הזדמנות, ללא קשר למקום, לסיטואציה או לשעה. בכל פעם שאתם נזכרים באפשרות להתבונן, עשו זאת. תרגול זה יועיל רבות בניסיונכם להתבונן במחשבות, וההתבוננות במחשבות תהיה לעזר בהתבוננות בעצמכם בזמן ההירדמות.
תרגיל נוסף שניתן לשלב עם התרגיל הראשון, או לתרגל בנפרד, אינו דורש התעסקות במחשבות, אך גם כאן יש צורך בריכוז ותשומת לב. בניגוד לדמיון רגיל, שמתנהל מעצמו, ניתן ליצור דמיון מכוון באופן מודע ולהשתמש בו למטרותינו. תרגיל זה פירטתי בקצרה כאשר שחררנו את גופנו ונתקלנו בשריר שלא הצלחנו לכווץ ולשחרר.
כל שעלינו לעשות הוא לשכב על המיטה לפני השינה ולהתרכז בנקודה בראש. נתמקד בנקודה זו כאילו אין לנו גוף מלבדה. דבר שיכול לסייע הוא לנסות לחוש את הנקודה ולדמיין אותה. מתרגלים מסוימים מדמיינים את הנקודה בצבעים שונים כמו צבעי הקשת, דבר שמגביר את המיקוד.
כמעט מיד נרגיש בהתחממות ובעיקצוץ בנקודה. נתמקד בה עוד כדקה ואז נגדיל את המיקוד לאזור רחב יותר, למשל עד המצח והעורף. נמשיך להרחיב את המיקוד לכל הגוף, בכל פעם שנשיג חימום ועיקצוץ, עד שנכסה את כל הגוף.
אפשר להתחיל את התרגיל מהרגליים ולסיים בראש, אם זה נוח יותר. יש שיאמרו שתרגיל זה מיועד להקרנה אתרית, אך אני רואה בו בעיקר תרגיל שליטה על יכולת הריכוז שלנו, שמסייעת בהקרנה.
הדבר האחרון שברצוני לדון בו, שיכול לסייע לנו בהקרנה אסטרלית, הוא פעולה פשוטה שכל אחד מאיתנו יכול לבצע, אך היא עשויה להיות מעט חמקמקה: רישום החלומות שלנו. מומלץ להצטייד במחברת או פנקס קטן, שבו נוכל לנהל רישום מסודר של החלומות.
כאשר ננסה להתחיל לרשום את החלומות, נגלה שרבים מהם אינם זכורים לנו כלל, ולעיתים נתעורר ללא כל זיכרון לחלום מסוים. למרות התחושה שאולי לא חלמנו כלל, האמת היא שכל אחד מאיתנו חולם בכל לילה. הבעיה טמונה בזיכרון החלימה. אם לא נתעצל ונרשום את החלומות מיד עם ההתעוררות, נגלה לעיתים חלקיקים ואפילו חלומות שלמים בזיכרוננו. לעומת זאת, אם נדחה את הרישום, נבחין שהזיכרון מתעמעם, ולא נותר ממנו יותר מאשר רושם מטושטש.
ככל שנרשום יותר חלומות, כך נזכור יותר מהם. אני עצמי הייתי מתעורר בלילות ומכריח את עצמי לרשום את כל חלומותי, וכך התחדדה יכולתי לזכור אותם בצורה בהירה יותר.
אם כך, למדנו לראות את מחשבותינו, לשחרר ולהרפות את גופנו, וכעת אנו זוכרים את חלומותינו. מה שנותר הוא לנסות וליישם את כל מה שלמדנו.
כאשר נשכב לישון, נתמקד בשחרור גופנו. נתחיל לחזות בחלקי גופנו עד שנראה בעיני רוחנו את הגוף במלואו. במקביל, ננסה לעקוב אחר המחשבות. בעודנו רפויים, ניתן לגופנו לשקוע לאט לתוך חלום, אך נשתדל להשאיר את המתבונן עירני ומתבונן על כל המתרחש. נראה את גופנו ואת מוחנו נרדמים ואת המחשבות שהולכות והופכות לחלום. זו נקודה מעניינת ומיוחדת מאוד, ולא לכל אחד יוצא לראות ולהבין שחלומותיו הם בעצם מחשבות הגולשות ונהפכות לחלום.
בשלב זה, כשאנו ישנים והמתבונן רואה את החלום ומודע לו, אנו נמצאים במצב מיוחד אשר רבים קראו לו בשמות שונים, כמו "חלום זוהר" או "חלום מודע". אני מעדיף את המושג "חלום מודע". במצב זה, מניסיוני, אנו יכולים לעשות כל אשר עולה בראשינו. אנו יכולים לשלוט בכל מה שמתרחש בחלום, לביים אותו, ולהגיע לכל מקום דמיוני או אמיתי שעליו נחשוב, והכל כהרף עין.
עם זאת, מצב זה עדיין לא נחשב להקרנה אסטרלית. אני ממליץ להישאר במצב זה ולא להתקדם יותר, לפחות עד שנרגיש בטוחים ונשלוט לגמרי בכל המתרחש.
לאחר זמן מה, כשתגיעו למצב שבו אתם מודעים לכך שאתם חולמים, תוכלו להתחיל לנסות לבצע את ההקרנה האסטרלית עצמה. הטכניקה שאפרט כאן היא פשוטה ביסודה: אם אתם נמצאים במצב של חלום מודע, כל שעליכם לעשות הוא לנסות לעוף. יצא לי לשוחח עם אנשים רבים שחלמו שהם עפים בעת חלום מודע, אך לא הקרינו אסטרלית. מאידך, רוב האנשים שניסו את הטכניקה המוצעת כאן הצליחו בהקרנה. לדעתי, עיקר ההבדל בין הצלחה לחוסר הצלחה טמון בקיום או בהעדר הידיעה אודות האפשרות להקרנה אסטרלית. ייתכן שרוב האנשים שלא הקרינו פשוט לא ידעו שקיימת אפשרות כזו.
ההקרנה עצמה: מרגע שהצלחתם לעוף בחלומכם, רבים מכם יחוו זמזום מוזר שמקורו בקודקוד ראשכם, המלווה ברעידות המתפשטות במהרה בכל גופכם. זו עשויה להיות חוויה מוזרה ומפחידה לאלו מכם שלא חוו אותה מעולם. זהו שלב נוסף שבו ניתן לעצור בהתקדמותכם ולתרגל את כל התהליך עד להשגת תחושת ביטחון.
בשלב הבא, עליכם לשוב למצב של תעופה בחלום מודע. הרעידות והזמזומים לא יאחרו להגיע. הפעם, עליכם להמשיך ולהמריא מעלה בחלומכם. אם תצליחו בכך ולא תאפשרו לרעידות, לזמזומים ולפחד להסיט אתכם, תחושו את עצמכם במהרה עולים ונפרדים מגופכם הפיזי. תחושת ההיפרדות מהגוף כה אמיתית, עד שהיא עשויה לגרום לכם להאמין שגופכם הפיזי הוא המרחף באוויר.
אם הצלחתם להגיע למצב זה, שבו אתם מופרדים לגמרי מגופכם הפיזי ומרחפים מעליו, הרי שהצלחתם להקרין. לעיתים, אתם עשויים למצוא את עצמכם כבר במהלך ההקרנה, לאחר ש"דילגתם" על כל שלבי הביניים ועל החוויה הקשה של הפרדות הגוף האסטרלי מהגוף הפיזי. זו למעשה "התעוררות לתוך ההקרנה".
וגם כאן קיימים חילוקי דעות. יהיו שיטענו כי החוויות המלוות ברעידות וזמזומים משתייכות להקרנה מסוג אתרי, בעוד שהקרנה אסטרלית אינה מלווה בתחושות פיזיות כלל. יש מקרינים שנתקעים בשלב זה, וחווית ההיפרדות מהגוף הפיזי כה קשה עבורם, עד שאין ביכולתם לעבור לשלב הבא. חלקכם עלולים לחוש מחנק וקשיי נשימה, שיגרמו לפניקה, וההקרנה תופסק, ואתם תתעוררו שוב בגופכם הפיזי.
אם אתם נמנים על אותם יחידים, נסו לחוות את היציאה שוב ושוב עד שתרגישו בטוחים יותר בעצמכם. עם הזמן, הרעידות יחלפו, הזמזום ייפסק וקשיי הנשימה ייעלמו. עבור אלה ששלב היציאה מהגוף לא מעכב אותם, עולם חדש ומרתק ממתין לכם.
