במרחביו השקטים של המסע הגדול של הנפש, קיים סוד עתיק יומין. זהו סוד שהקוסם, אותו אדריכל של הנסתר, מכיר היטב. זהו סוד התרגום: כיצד לוקחים לחן פנימי, מופשט, שרק תאי התודעה העמוקים ביותר יכולים לשמוע, והופכים אותו לשיר ברור שהעולם כולו יכול להאזין לו. כיצד נוטלים זרע של אור, רעיון רוחני טהור וחסר ממשות, ומוצאים את הדרך לנטוע אותו באדמת הטרשים, התובענית והמוחשית, של המעשה היומיומי.
הקוסם ניצב בפני השוטה, דמות המסמלת את כולנו ברגעים של תחילת דרך. השוטה אינו ריק, נהפוך הוא; הוא גדוש בפוטנציאל. הוא חש את אותו "לחן" נשגב, הוא יודע על קיומו של אותו "זרע אור". זוהי תחושת ה"חיים" בטהרתה – עיקרון ההוויה, התודעה השואפת להתממש, הכמיהה למשהו מעבר. אך תחושה זו, כשהיא לבדה, היא גם מקור לתסכול עמוק. השוטה מביט אל התהום הפעורה בין החזון לביצוע, בין שאיפת השמיים למשקל הכבד של האדמה, ואינו יודע כיצד לגשר עליה. הוא מרגיש כמלך בגלות, נושא בתוכו ממלכה שלמה אך חסר את המפתח לשעריה.
הקוסם מבין זאת. הוא יודע שהרצון לבדו, אותו דחף ראשוני של ה"חיים", הוא הכוח הפעיל, אך אין בכוחו לפעול לבדו. כשהוא פוגש ישירות את עולם ה"חומר" – את ההתנגדות הטבעית של המציאות, את האינרציה של ההרגלים, את חוקי הפיזיקה והפסיכולוגיה – נוצרת התנגשות עקרה. הרצון נשבר אל מול קשיחות המציאות. לשם כך, כדי שהבריאה תתרחש, נדרש אלמנט שלישי, מגשר ומתווך: תוכנית אלוהית, "צורה" מקודשת, ארכיטקטורה חיה של הנפש.
ואז, במחווה של אמן, במעשה שקט ומדויק, הקוסם חושף את סודו. על המזבח שלפניו, הוא אינו מניח נוסחה יבשה או פתרון קסם. הוא מציג בפני השוטה את מפת הכוכבים של הווייתו, את מבנה המציאות עצמה. הוא מראה לו כיצד ה"צורה" הגדולה – אותה תוכנית-על המאפשרת יצירה – בנויה ממערכת שלמה של כוחות מהדהדים; ארבעה כלים סמליים שכל אחד מהם הוא עולם ומלואו.
כך, על ידי הצגתה של ה"צורה" כתוכנית פעולה, הוא מסביר לשוטה כיצד עליו להתחיל במסעו. המסר העמוק הוא זה: ללא צורה זו, השוטה לא היה מבין מה עליו לעשות, כיצד לעשות, ואולי המכריע מכל – אפילו לא היה מבין שאפשר לעשות משהו.
התהום הייתה נראית לו בלתי עבירה, והרעיון הגבוה היה נותר לנצח כלחן רפאים בלתי מושג. הקוסם מגלם בפני השוטה תורה שלמה על תהליך ההתפתחות, תורה שללא ה"צורה" הברורה והמעשית הזו, השוטה לעולם לא היה יכול להבין ולתפוס. ה"צורה" היא המתרגם שהופך את שפת הרוח לשפת המעשה.
לבסוף, הקוסם מבצע את המחווה המסכמת את כל תורתו. בידו המורמת מעלה, הוא מורה על אותו ידע, רעיון או תורה נעלה – על עולם ה"חיים" הטהור והמופשט. ובידו השנייה, המורה מטה אל האדמה, הוא אומר לשוטה במילים שקטות וברורות:
"אם ברצונך להוריד את התורה הזו מהשמיים ארצה, להבין אותה באמת, לא רק בראשך אלא בכל הווייתך, עליך להפסיק לנסות לקפוץ מעל התהום. במקום זאת, עליך לבנות גשר. השתמש בכלים ובהדרכה שאני מציג לפניך. הבן כי המערכת הזו, ה"צורה" השלמה הזו, היא הגשר שלך. היא הכוח המגשר שיאפשר לרצונך לפעול על המציאות בצורה מבוקרת והרמונית. תהליך הגדילה הוא תהליך של הורדה סבלנית. התחל בעבודה כאן, למטה. למד את הכלים, התאמן בשימוש בהם, וככל שתעמיק בעבודת האדמה, כך תגלה שחוכמת השמיים יורדת אליך ומאירה את דרכך."
